הסכסוך בין הממשלה לצה"ל היה מונח על השולחן כבר ב-16 בינואר 2023
- ד"ר ניקול הוכנר - האוניברסיטה העברית
- 18 באוג׳ 2023
- זמן קריאה 4 דקות
מאת: ד"ר ניקול הוכנר
המחלקה למדע המדינה, התכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית בירושלים
לקריאת המאמר המלא >>
ביום החגיגי בו נכנס לתפקידו הרמטכ"ל החדש רא"ל הרצי הלוי ב-16 בינואר 2023, בנימין נתניהו כבר הכריז מלחמה על צה"ל. נשמע לכם מופרך? הכתובת הייתה מונחת על השולחן, שולחן העבודה של ראש הממשלה. נתניהו קיבל את פני הרמטכ"ל הטרי הרצי הלוי בלשכתו, הפגישה מתועדת כנדרש – צלמים נכנסו כדי לדווח ולפרסם תמונה. הביטו היטב ותראו במבט ראשון את הרמטכ"ל וראש הממשלה יושבים משני צידי השולחן. בצד של נתניהו, הונחו על השולחן, לכאורה באקראי, שני ספרים אחד על גבי השני. אל תתבלבלו לא מדובר בספרים שנשכחו במקרה, הם הונחו שם כדי לאותת לנו משהו.
אני מציעה כאן פיענוח: הספר מעל הוא ספרו של ההיסטוריון פול ג'ונסון על הזמנים המודרניים Modern Times, ספר שפורסם לראשונה ב-1985 וזכה למהדורות רבות ואף לתרגום בעברית. מדובר בעיתונאי שמרן שהפיץ את תורתו ביותר מחמישים ספרים. הספר השני מתחתיו, גם הוא בתחום היסטורי, על הקיסר אוגוסטוס. ביוגרפיה שיצאה לאור ב-2006, פרי עטו של ההיסטוריון אנטוני אבריט, Anthony Everitt מומחה לרומי העתיקה. ידוע שאביו של ראש הממשלה היה היסטוריון, אבל האם נתניהו מקפיד בין פגישה לפגישה לפתוח ספר היסטוריה, או שהוא רצה להגיד לנו משהו?
את התמונה אפשר למצוא ללא קרדיט https://www.ynet.co.il/news/article/skqq8gpso או https://www.zman.co.il/377360/
נתניהו אולי אמר - בהמשך לדברי הנשיא הרצוג - כי צה"ל חייב להישאר מחוץ לפוליטיקה? דומה שהתמונה מרמזת על משהו. הניתוח של הטקסט הויזואלי מוביל אותנו להציע משהו כמו: "תדע לך הרצי היקר, אני אוגוסטוס של הזמנים המודרנים" או במילים אחרות, "אם אוגוסטוס היה הקיסר הראשון ששם קץ לשיטה הרפובליקנית, אני בנימין נתניהו אשים קץ לדמוקרטיה הישראלית".
איך הצליח אוגוסטוס לחסל את הרפובליקה? התשובה הקצרה מדי היא השתלטות על מערכת המשפט והשתלטות על הצבא. כמובן הניתוח ההיסטורי הרבה יותר מורכב ומסועף, אבל בקצרה אפשר לומר, שאוגוסטוס ניפץ סופית את יסודות הרפובליקה, שהיו כבר במצב של היחלשות וקרע בייחוד אחרי רצח יוליוס קיסר. חשוב לזכור שהרפובליקה התאפיינה בכמה יסודות. כדאי להכיר חלק מכיוון שהרפובליקה הרומית היוותה מודל עבור הדמוקרטיה המודרנית, הרבה יותר מאשר הדמוקרטיה הישירה של אתונה היוונית
(1) שלטון החוק: המשפט הרומי אשר הטביע חותם על מערכות משפט בכל העולם, הוא יסוד מרכזי ברפובליקה העתיקה. אמנם אנאכרוניסטי לטעון שהיתה מערכת חוק עצמאית ברומא, ובכל זאת - העיקרון של שלטון החוק ברור: לא עוד חוק מנהגי, אלא חוק כתוב. לא עוד שלטון של שושלת (מונרכיה) או של אצולה (אריסטוקרטיה) או של העם (דמוקרטיה), אלא שותפות למען הכלל, כלומר, בשם הרשות הציבורית (ה-res publica) ותחת שלטון החוק.
(2) הרפובליקה הרומית נבנתה על עיקרון נוסף מאוד פשוט ורלוונטי עד היום: "זמן משחית". לכן, משרות ברפובליקה הרומית היו לתקופות קצובות, למשל, קונסולים נבחרו לשנה אחת. שנה וזהו. גם אם בזמן חירום היה אפשר להעניק לאחד הקונסולים כוח בלתי מוגבל ולמנות אותו כדיקטטור, הדיקטטור היה אמור להיות בתפקיד לחצי שנה ולא יותר.
(3) היסוד השלישי גם הוא מאוד פשוט: "כוח חוסם כוח". בשפה המודרנית קוראים לזה הפרדת רשויות. בפועל היו שני קונסולים עם זכות וטו, ולצד הקונסולים המתחלפים היו מוסדות רבים (שאין זה המקום לפרטם כאן), למשל הסינט, אסיפות העם, בחירות וגם שירות צבאי.
מה שחשוב להבין הוא שהשילוב של כל האלמנטים הללו ואחרים, יצרו משטר מורכב של אילוצים, בלמים, ומערכות בקרה. זה לא המקום לשיעור בהיסטוריה עתיקה, מה שחשוב הוא שאוגוסטוס שם קץ למשטר הרפובליקני ולמנגנוני הבקרה תוך כדי טענה (כוזבת) שהוא הצליח לשקם את הרפובליקה על רקע מלחמת האזרחים. הסינט אמנם המשיך לפעול, אך למעשה היסודות המונרכים חוזקו, ואיתם ריכוז הכוח הבלעדי והשרירותי של הקיסר. אוגוסטוס הקיסר הפך לחוק החי, כלומר הוא ניצב מעל החוק ומעל הצבא, והתחיל מסביבו פולחן דתי. ברגע שהיסודות הריכוזיים גברו, הרפובליקה הפכה למעשה לקיסרות. הניצחון הקריטי התאפשר בזכות ההשתלטות על חלק מן הצבא הרומי. מכאן אל הספר המונח על שולחנו של נתניהו שמדגים את התובנה שהאוגוסטוס הישראלי המודרני סימל, כבר מינואר, שההפיכה המשטרית עוברת גם דרך הצבא, ולא רק דרך בית המשפט.
ב-13 באוגוסט 2023 פורסם ב"ישראל היום" שהקבינט המדיני-ביטחוני, שאמור להתכנס מדי שבועיים, לא התכנס לאחרונה, וזאת על רקע האזהרות על אי-כשירות צה"ל. ברור לכולנו, כי לא חסרים לקבינט נושאים חשובים לדון בהם, כגון התחממות הגזרה הצפונית, הנפיצות ביהודה ושומרון, התקדמות השיחות בין איראן לבין ארה"ב, וכמובן הסוגיה הסעודית. חברי הקואליציה תוקפים את ראשי מערכת הצבא, ולא רק את הרמטכ"ל עצמו, מפקד פיקוד המרכז האלוף, יהודה פוקס, מותקף על ידי חברי ליכוד כמו אביחי בוארון, אשר האשים אותו ב-1 באוגוסט כי "יותר חשוב לו [לאלוף פוקס] לאפשר חופש תנועה לפלסטינים על פני שמירה הרמטית לביטחון ישראלים". ח"כ לימור סון הר מלך, מעוצמה יהודית, אמרה כי האלוף פוקס: "מגבה מחבלים ומתעמר בתושבי יו"ש". אלו דברים חמורים המרמזים שהאלוף (לכאורה) אוהד את האויב. אם לא די בכך, הבן יאיר נתניהו – שופרו הלא-רשמי של ראש הממשלה – כתב ב-14 באוגוסט פוסט, שמחק כמה דקות אחרי זה (כהרגלו), ובו הטיל את האחריות לתופעת ה"סרבנות" על הרמטכ"ל, קרי על הצבא ולא על לממשלה.
במסיבת עיתונים ב-17 באוגוסט, השר איתמר בן-גביר "היטיב" להסביר כי בדמוקרטיה מתוקנת, מערכות המשטרה והצבא כפופות לממשלה, ואם הצבא לא מציית לממשלה, הרי זו הפיכה צבאית! עמדתו ברורה למדי לגבי סיטואציה שבה הצבא יידרש להחליט האם לציית להחלטות בית המשפט או להחלטות הממשלה (כלומר משבר חוקתי): אם הצבא מציית למערכת המשפט (כלומר ל"דיקטטורה של 15 שופטים לא-נבחרים") במקום לממשלה הלגיטימית שמייצגת את העם, אזי צבא הסרבנים יימצא כמורד. יותר מאשר השתלטות על הצבא ובית המשפט, מה שמאיים עלינו היום, הוא הסירוב לראות את הסימנים ולהבין את ההיגיון המסוכן, המציג, את הנאמנות לחוק ולמערכת המשפט כניסיון המרדה, ואת שלטון החוק, כהפרעה לממשלה בביצוע מדיניותה. על פי ההיגיון הזה, צמרת הצבא כמעט הפכה מצבא העם לאויב העם. ההיגיון המסוכן הזה מציע לנו עולם הפוך, ואל לנו לתת לאוגוסטוס הישראלי המודרני, להביא לסיומה של הדמוקרטיה הישראלית, שבלאו הכי נמצאת במצב של שבריריות ועל סף מלחמת אזרחים.
לקריאת המאמר המלא >>
Comments