מאת: ד"ר גייל טלשיר - האוניברסיטה העברית | ישראל היום
הליכוד היה תמיד מפלגה לאומית־ליברלית ברוח ז'בוטינסקי ובגין • לכן יש לקרוא לכשליש סיעה לא להתחבא מאחורי "החלטת הרוב של הסיעה" בהצבעה דמיונית
"תן להם משהו בשביל להראות להם שאתה דמוקרט", התחנן שר הביטחון בפני רה"מ לפני ביטול עילת הסבירות. נתניהו לא נתן, הוא מוביל שינוי משטרי בכל נגזרותיו. הוא סירב לפגוש את הרמטכ"ל לפני העברת החוק, ולא שעה להפצרת גלנט להראות "להם" - כלומר לנו, הציבור הישראלי - שהוא דמוקרט.
גל המתיקות שפרץ מה"מתונים" הפיח סומק בלחיי מאות אלפי המוחים כבר 30 שבועות ברצף: אולי "המרד בליכוד" עובד. אך הגיבורים לרגע - אקוניס, קיש ודיכטר - אוחזי שולי גלימתו של המנהיג, הסגירו כי זוהי פקודת המלך וכי הוא עירום. מ"המתונים" היטיב להסביר דנינו: אנחנו נגד קרע בעם, אבל יש החלטת סיעה ובהצבעות תמיד נצביע לפיה. גלנט מימש: "זה לא הדבר הנכון לעשות, אבל אקבל את עמדת הרוב". אלא שזו אינה עמדת הרוב - זו עמדתו של מנהיג הפועל נגד עמו, מדינתו, מפלגתו והבייס שלו.
נתניהו לא כנוע בפני מחנה לוין־רוטמן, הוא מובילו. האסטרטג מרחיק ראות מעבר לאלופיו, מנסה להרדים את המחאה. בפעם הקודמת עשה זאת דרך בית הנשיא. כדי להסביר לשרי ממשלתו הששים אלי קרב, הגיע לישיבת הממשלה עם ספר על אלכסנדר מוקדון וסיפר על קרב כירונאה: אביו של אלכסנדר מוקדון, פיליפוס השני, הורה לאגף הימני על נסיגה טקטית כדי למשוך את לוחמי אתונה פנימה - ואז להסתער ולהכות בהם, כך הסביר בן ההיסטוריון.
אז, נסיגה טקטית הסתיימה בהעברת הנוסח הכי קיצוני של עילת הסבירות. והיום - דיבורי אחדות לפני ההסתערות על הוועדה לבחירת שופטים. הקרב שבו בחר נתניהו הוא הקרב שבו הכריעו המוקדונים את הדמוקרטיה היחידה בעולם העתיק, הדמוקרטיה האתונאית. אחריו לא היה עוד שלטון דמוקרטי במשך מאות רבות, והגיע שלטון היחיד של אלכסנדר מוקדון.
המורה של אלכסנדר היה הפילוסוף אריסטו, שלימד אותו את תורת המשטרים. יש שלוש צורות לשלטון הסביר - שלטון היחיד, המעטים והרבים. שלטון טוב הוא שלטון שבו השליטים מושלים לטובת עמם. שלטון רע הוא שלטון שבו הם שולטים למען עצמם.
נתניהו הופך שלטון דמוקרטי המושל למען הציבור לשלטון יחיד המושל למען עצמו.
ובכן, נתניהו, האם זהו הקרב האחרון שלך, שבו תמחץ את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון?
ודוק: הימין אינו פחות דמוקרטי מהמרכז או מהשמאל. הליכוד היתה תמיד מפלגה לאומית־ליברלית ברוח ז'בוטינסקי ובגין. לכן יש לקרוא לגלנט ולאדלשטיין, לגמליאל ולדיכטר, לברקת, לקיש ולאקוניס, לביטן ולדנון - לא להתחבא מאחורי "החלטת הרוב של הסיעה" בהצבעה דמיונית. האם לא הגיעה העת לעמוד כשליש סיעה ולומר לנתניהו - עד כאן: או כינוס מיידי של הוועדה לבחירת שופטים תחת כללי המשחק הנהוגים בישראל, או הצטרפות לרוב הח"כים הרוצים מדינה יהודית ודמוקרטית?
בידיכם לעשות מעשה למען המדינה והעם: נתניהו מעיד על עצמו שאינו דמוקרט. ההיסטוריה תשפוט אתכם, ביחד ולחוד. ישראל יהודית ודמוקרטית היא התשתית המשותפת לרוב מכריע של אזרחי ישראל, ובוודאי לבייס הליכודי. עשו מעשה.
ד"ר גייל טלשיר היא חוקרת מדעי המדינה באונ' העברית
Comments